1שבעת ימי חפה לחתן הרי הם אצלו כרגל גמור וכל שארעו אבל בתוך חתונתו אפילו על אב ואם אינו נוהג אבילות עד שיעברו שבעה של חתנה שהרי שמחה כתובה בהם כדכתיב קול ששון קול שמחה וכו' וכן כמו שיש סמך מן התורה לאבילות של יום ראשון מדכתיב ואחריתה כיום מר כך יש סמך ליום ראשון של חתנה מביום חתנתו ומאחר שכן אף כשבא יום ראשון של אבילות בתוך ימי המשתה אין אבילות חל עליו ואם חל עליו אבלות קודם שתחול עליו תורת חתנה אינו רשאי עוד לישא עד שיעברו שלשים ויש אומרים שלאחר שבעה מכניסין את הכלה לחפה ואינו טעון שלשים כבשאר מתים ואע"פ שגאוני עולם כתבוה אינו נראה כלל ואע"פ שהם נתנו בה טעם דלא גרעה ממתה אשתו ואין לו בנים אינו שאין לדמות אבילות קרוביו לאבילות של אשתו וגדולי האחרונים כתבו שבאב ואם עד שנים עשר חדש ואין נראה כן אלא כדעת ראשון כמו שביארנו במועד קטן הא בתוך שלשים לא ישא ואף מי שאין לו בנים שלא התירו לחשוכי בנים לישא ולבעול לאלתר אלא באבילות של אשתו אבל באבילות של קרוביו דוקא לאחר שלשים:2זה שביארנו שלאחר שבעת ימי חתנה נוהג שבעת ימי אבלות יש שואלין הואיל ושבעת ימי המשתה אינן אלא מדברי סופרים יהו עולים למנין אבילות שבעה על דרך שכתבוה הגאונים ביום טוב אחרון ואינה שאלה שאם כן אין אבלות נכרת בו כלל אבל ביום טוב הואיל ואין התקנה אלא ביום אחרון הרי ניכר בשאר ואי אפשר לומר בחתנה שיהא יום אחרון עולה שהרי כל הימים מדברי סופרים הופקעו מאבלות ומה בין זה לזה ומכל מקום יראה לי שאין אלמון באלמנה בדין זה אלא ביום ראשון על הדרך שביארנו במשנה בענין איסור מלאכה ויש חולקין בשתיהן ולדונו כל שלשה ימים בדין זה ובאיסור מלאכה ולא יראה לי כן שאע"פ שבתוספתא אמרו התקינו שיהא בטל שלשה פירושו התקינו דבר שיהא גורם להיות בטל שלשה ימים:3לא נכנס עדין לבית המשתה ומת לו מת כל שצרכי סעודתו מוכנים על צד שאי אפשר למכרם בלא פסידא וכן שאם יפסיד אין לו עוד מי שיטרח בהכנת צרכי סעודה לחתן או תכשיטין לכלה כגון מת אביו של חתן או אמה של כלה אנו מחזרים ומשתדלים שלא יחול אבילותו עד שתחול חתנתו ותפקיע את האבל עד שיעברו שבעה והוא שמכניסין את המת לחדר שלא יהא מתו מוטל לפניו ואת החתן ואת הכלה לחפה קודם שיקבר המת שהרי אין אבילות חל אלא עד שיסתם הגולל ואחר כך קובר והרי חלה החתונה קודם האבילות ומכל מקום בועל הוא בעילת מצוה קודם קבורה שהרי לאחר קבורה אע"פ שאין אבילות גמורה חלה עליו מכל מקום דברים שבצנעה נוהג שהרי אף במועד עצמו אמרוה כן ר"ל אע"פ שאין אבילות במועד דברים שבצינעה מיהא נוהג אלא בועל בעילת מצוה קודם קבורה ופורש לו מתורת דברים שבצנעה ואין אומרים שלא לבעול עד שיעברו שבעה שהנשואין צורך ביאה הם ואע"פ שהוא אונן ואונן אסור בתשמיש בזו הקלו משום מצוה שמן התורה לא נאסר האונן אלא בקדשים ובמעשר ובהקרבה אבל שאר דברים לא נאסרו בו אלא מדברי סופרים מידי דהוה אבשר שמן התורה מותר כדכתיב ואכלתי חטאת היום הא בשר חלין מותר אלא שחכמים אסרו ובחתן לא גזרו:4זה שביארנו שמכניסין את המת בחדר ואת הכלה לחפה ואחר כך קובר ור"ל אפילו ביומו היא שיטת גדולי הרבנים ומפני שהם סוברים שאין אבילות דאוריתא אפילו ביום מיתה וקבורה שאלו כן היה לנו לומר אתי אבלות דאוריתא ודחי חתנה דרבנן על הדרך שכתבוהו הגאונים במת לו מת ביום טוב שני של עצרת או של ימים אחרונים של חג הפסח ונקבר בו ביום וכן הביאו ראיה ממה שאמרו בבכורות מ"ט ע"א דיום שלשים כשלפניו ומטעם הלכה כדברי המיקל באבל ואם היה מן התורה הוה ליה ספק תורה ומכל מקום אנו פוסקים ביום מיתה וקבורה כל ששניהם ביום אחד דאוריתא ואינו קוברו עד למחר שאין זה אלא כמלינו לכבודו שלא יתבזה בנו בחתנתו או שמא בית דין מתנין לעקור דבר מן התורה בשב ואל תעשה כמו שיתבאר ביבמות:5אין מונעין תכשיטין מן הכלה כל שלשים יום וכתבו גדולי הרבנים וכל שכן לאחר שלשים שכבר עבר האבילות ונראה מדבריהם ששבעת ימי חתנה עולים למנין שלשים של אבל ואף גדולי המפרשים נסכמים בה ומכל מקום גדולי המחברים כתבו ששלשים של אבלות חלין לאחר שיעברו שבעת ימי חתנה וכן הדברים נראין הואיל ואף אבילות שלשים אינו חל בתוך חתנתו שמותר לו לספר ולכבס ומעתה לאחר שלשים מונעין ממנה תכשיטין שבעת ימים הבאים לתשלום שלשים של אבילות:6יש אומרין שאין האשה אסורה בתכשיטין לאחר שבעה בשום צד מפני שמדמין אותה לתספורת שמותרת בו לאחר שבעה כמו שביארנו במקומו ומפרשים כאן שהכלה אם אירע לה אבל כל תוך שלשים של חתנה אין מונעין תכשיטיה אפילו תוך שבעה ובאמת לענין פסק כך הוא אלא שלדעתנו לאחר שלשים של חתנה צריכה להשלים ואין דמיון מתכשיטין לתספורת כלל שגדול פרע מגנה אותה ביותר:7גדולי האחרונים שבספרד כתבו שדברים שבצנעה שנאסרו לחתן ובמועד אין המדה שוה בהם שבמועד אוסרין לו כל מיני שמחה שאין הדבר ניכר במניעתו שמצד אבילות עושה כן שכמה בני אדם אין נוהגין בשמחות כל כך אבל חתן כל שהוא נמנע משמחה ידים מוכיחות שאבילות מעכבתו ומתוך כך אין מונעין ממנו אלא תשמיש:8מאחר שכל שלא חלה עליו חתנה עדין אין מתירין לו אלא בשני דברים והם שאי אפשר למכור בלא פסידא ושלא יהא עוד שם מי שיטרח אתה מפרשה דוקא באביו של חתן או באמה של כלה שדרכו של אבי חתן לטרוח בסעודה ושל אמה של כלה לטרוח בתכשיטין אבל אמו של חתן ואביה של כלה אפילו נפסד הכל הואיל ויש שם מי שיטרח אין מקילין לו בכך ואף באביו של חתן ואמה של כלה דוקא בשאי אפשר למכור בלא פסידא כגון שטבחו טבוח ושהוא בכפר שאין הלוקחין מצויין ואע"פ שלא נתן מים על גבי בשר או שהוא בעיר וכבר נתן מים על גבי בשר שאף בעיר אין הלוקחין מצויין בה בכדי שיעור שקודם פסידא הואיל ונתן מים על גבי בשר אבל בכרך אפילו נתן מים על גבי בשר אסור וסוף הדברים כל שאפשר למכור בלא פסידא יתירתא אסור ואין לו לדיין אלא מה שעיניו רואות ויראה שאף באלמון ואלמנה הדין כן עד שיעבור יומו שהרי אין לו אלא יום אחד לברכה ותכשיטין אלו פירושן בשמים ותמרוקין שפסידתן קרובה:9חתן זה שאירע לו אבל והכניסוהו לחפה קודם קבורה על הדרך שהזכרנו אע"פ שבעל הוא ישן בין האנשים ואשתו ישנה בין הנשים שמתוך שהקלו באבילותו לנהוג שבעת ימי המשתה אחר קבורה יש לחוש שמא יקל הוא יותר ואין בזה חלוק בין אבילות שלו לאבילות שלה אלא בכל אבילות כן ואע"פ שברגל הקלו בו בכך ואין אומרין כן הואיל ודבר השוה לכל הוא לא אתי לזלזולי וכן אבל דעלמא מתוך שלא הקלו בו אין חוששין לכך אבל חתן שלא אירעו אבל אלא שפירסה אשתו נדה אם לא בעל הוא ישן בין האנשים ואשתו ישנה בין הנשים שמא יהא יצרו תוקפו אבל אם בעל הרי הוא כאחר אצל אשתו נדה שאין מזקיקין בכך שהרי נדה מותרת ביחוד וכמו שאמרו בסנהדרין ל"ז ע"א אמר ליה ההוא מינאה לרב כהנא אמריתו נדה שרי ליחודי בהדי גברא אש בנעורת ואינה מהבהבת אמר ליה התורה העידה עלינו שאפילו סוגה בשושנים לא יפרצו בה פרצות:10אע"פ שכבר כתבנו היוצא מסוגיא זו לענין פסק על הדרך שהעלה רב אשי בסוף השמועה צריך להעירך מעט בביאורה של סוגיא מפני שיש בה בלבול לקצת מפרשים והוא שאמרו למימרא דאבילות קילא ליה מנדה כלומר לא קולא או חומרא של איסור אלא לומר שאין כח מרירותו שמצד אבלו מונעו מן הדברים שכח איסור נדה מונעו מהם שהרי בחתן שאירעו אבל ובעל אתה מצריכו להיות ישן בין האנשים ובחתן שפירסה אשתו נדה ובעל אתה מתירו להתיחד והרי מצינו הפך הדברים במזיגת הכוס וחברותיה שבנדה אסרו ובאבל התירו אלמא כח מרירותו מונעו ותירץ כאן באבילות דידיה כאן באבילות דידה ופירשו גדולי הרבנים שבאבילות שלו החמירו מפני שיצרו תוקפו ואף היא הואיל ואין המרירות שלה מניחתו לעשות מה שבלבו חפץ אבל מה שאמרו מוזגת לו וכו' באבילות דידה שאם יבא לעבור אינה מניחתו ומרחצת דקאמר בצונן שהרי אמרו אבל אסור להושיט אצבעו במים והיאך תושיט ידיה במים להרחיצו אם מים חמין הן אלא בצונן או שמא מרחצת דקאמר פירושו מזמנת לפניו והקשו לו והא אביו של חתן ואמה של כלה קתני כלומר שיש כאן אבילות שלו ושלה אלמא אין הפרש ביניהם ותירץ כי קתני הכי אשארא ר"ל הכנסת המת והכנסה לחפה ובעילת מצוה ולא על היחוד והקשה לו מי שמת חמיו וכו' וכן היא שמת חמיה ושניהם שוים שלא לאסור בה ייחוד שהרי לא שנה באחת מהם הוא ישן וכו' אלמא כל אבילות חמירא להו ומותר ליחד ותירץ תני באבילות דידיה הוא ישן וכו' ואע"ג דוכן קתני אשארא ר"ל אכיחול ופיקוס והקשה והא עמו קתני ר"ל ונוהגת אבילות עמו וודאי כמו במטה קאמר ר"ל בחדר משכבו אלמא אף באבילות דידיה מותר ליחד ותירץ שלא נאמר בשמועה זו עמו להתיר לה יחוד אלא עמו בבית כלומר שאינה נוהגת אבילות אלא בפניו וכדאמרינן בדידיה באפה נהוג אבילותא ויש מפרשין דאבילות דידיה חמירא ליה וגורסים אע"פ שאין האשה רשאה וכן גורסים תני באבילות דידה וכן גורסין והא עמה קתני והכל עולה לענין אחד ומכל מקום רב אשי תירצה שבכל אבילות חמירא ליה ואבילות של חתן שאני מתוך שהקלו על הדרך שביארנו:11ומעתה נשוב למה שראוי לברור מתוך השמועה לענין פסק כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה נדה עושה לבעלה חוץ ממזיגת הכוס והצעת המטה והרחצת פניו ורגליו ומזיגת הכוס פירושו בהושטה מיד ליד הא שלא בהושטה מידה לידו כגון שתמזוג ותניח לפניו מותר אפילו על השלחן ואע"פ שבפרק אע"פ ס"א ע"א אמרו דביתהו דאביי מנחא ליה ארובא דכובא דביתהו דרבא אבי סדיא דרב פפא אשרשיפא לא באו למעט הנחה על השלחן ולא עוד אלא שדרך למזוג שלא בשעת אכילה ואין בה מקום להנחה על השלחן ולא עוד אלא שלדעתי כל שבשעת אכילה מותר אף מיד ליד דבעבידתיה טריד ואין כאן המשך חבה ושאר חפצים אף בהושטה מותר בזמן הזה שאין מגעה אסור משום טומאה שהרי כלם טמאי מתים הם ואין איסור המגע אלא מצד הרחקה ולא נאמר אלא בדברים של חבה כגון מזיגת הכוס ואף בהושטה כל זמן שהיא נותנת לו היכר וזכירה בכך מותר אם הוא כדאי לסמוך בעצמו והוא שאמרו שמואל מחלפא ליה מימינא לשמאלא ויש אוסרים לקבל מידה אפילו מפתח או קיסם או צרור ולדעתם מזיגת הכוס נאסרה אף בהנחה על השלחן ודברים אלו אינם מכח הלכה אלא שהרוצה להחמיר תבוא עליו ברכה ומכל מקום כל שיש בהושטתו מגע בבשרה אסור ולפי מה שכתבנו מה שאמרו בתוספתא שאסור לרדותה במקל בימי נדותה אין הלכה כן אלא אם כן לענין טומאה אלא שהדברים נאים על כל פנים ויש מתירין אף במזיגת הכוס בהושטה בפני אחרים והדברים נראין שלא נאסר אלא מחשש הרגל עבירה וכן אין מכח הלכה איסור לשתות בכוס שהיא שותה אע"פ שבשאלתות כתוב כן שאין זה קירוב הדעת וכל שכן בשעת אכילה לדעתנו כמו שכתבנו וכן אין איסור שלא לישב שניהם בספסל אחד או במטה אחת שלא נאסר אלא לישן או לשכב במטה אחת אפילו הוא בבגדו והיא בבגדה וכן אין איסור אלא בכוס של יין אבל של מים או של שכר מותר אף בהושטה לשיטתנו וכן מותר לאכול עמה בשלחן אחד לא אסרו אלא בקערה אחת או בשלחן שלהם שלא היה בהם מקום אלא לאחד וכל שאוכלין בו שנים משתמשין זה בשל זה אבל בשלחן שלנו מותר אף בלא מפה לעצמה ואף בלא שום היכר ויש מחמירין בדברים אלו ותבוא עליהם ברכה אלא שמכח הלכה לא הוצרכו לכך וכן יש מחמירין לומר שדברים אלו בימי לבון אבל בימי נדות הכל אסור ולדבריהם לא חלקו בהם אלא לאותם הזמנים שהיו טובלות לימי לבון לצורך הטהרות אבל עכשו שאינן טובלות אלא לטהרה גמורה ימי נדות ולבון שוים בדבר זה:12אף הצעת המטה שאמרנו דוקא בפניו אבל שלא בפניו מותר וכתבו בתוספות שאף בפניו דוקא בהצעת סדינין לבנים אבל בנענוע כרים וכסתות מותר שאין באלו הרגל עבירה אדרבה שפחות הוא אצלה וראיה לדבריהם שבמשנת אע"פ נ"ט ב' אמרו הכניסה לו שלשה שפחות אינה מצעת לו את המטה ארבע יושבת בקתדרא ואמרו בגמרא אע"פ שאמרו יושבת בקתדרא מוזגת לו את הכוס ומצעת לו את המטה ואם כן קשיא מתניתין ותירצו בדרך זה שמשנתנו פירושה בניענוע כרים וכסתות שאין זה דרך חיבה ושמעתא בהצעת סדינין ומכסאות שאין שם עמל והוא דרך חיבה ומכל מקום יש גורסים שם במשנה אינה מצעת את המטה ר"ל מטות שבבית ובגמרא מצעת לו כמו שיתבאר שם וכן כל שבפני אחרים מותר אף בפניו ואף בסדינים והרחצת פניו ורגליו פירושו אף בלא מגע וכגון שהיא יוצקת על ידו ומפני שזה מין קשוט וכל צד שבקשוט באיש ואשתו המתיחדים מעורבים להרגל עבירה ומכל מקום יכולה היא לחמם את המים ולהניחם לפניו ומכל מקום בצונן מותר והאוסר משום נצוק יחמיר ויחמיר ואנו אין לנו ויש אוסרין אף בצונן ומפני שאף בצונן צד קשוט הוא:13דברים אלו יש אומרים דוקא באשתו שלבו גס בה ויבא לידי הרגל עבירה אבל שפחה ושאר עריות מותר וגדולי המחברים כתבוה בכל אשה בין שפחה בין משוחררת בין גויה בין ישראלית והדברים נאים אלא שהיא חומרא יתירא:14אשה שמת לה קרוב אין הבעל רשאי לכופה להיות כוחלת ופוקסת אבל מוזגת לו את הכוס ומצעת לו את המטה ומחממת לו מים לרחוץ ורוחץ מידיה במה דברים אמורים בשאר מתים אבל על אביה ואמה אינו רוחץ בחמין בפניה שצריך הוא להתאבל עמה בפניה באב ואם וכן מי שמת חמיה אינה רשאה להיות כוחלת ופוקסת אלא כופה מטתה ונוהגת אבילות עמו בפניו וכבר ביארנו עקר דברים אלו במועד קטן ובחבור התשובה:
